[1] בבלי שבת, קיח, ב – קיט, א. פירוש: אמר רב נחמן: ישולם שכרי [מילולית: תבוא לי] על כך שקיימתי שלוש סעודות בשבת. ואמר רב יהודה: ישולם שכרי על כך שקיימתי עיון תפילה... ואמר אביי: ישולם שכרי על כך שכאשר אני רואה תלמיד חכם המשלים את המסכת שלו – עושה אני יום טוב לחכמים.

 

[2] "השאלה הראשונה היא מדוע התפארו כל החכמים בעובדה שהם דקדקו בקיום המצוות הנזכרות, הן נראה לכאורה שעשו כן כדי לקבל שכר, ולמדנו במפורש בפרקי אבות (א, ג): 'אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס'. אלא שהתירוץ הוא שהם דקדקו [במצוות] וביקשו [בשכרם] שהשי"ת יסייע בידם גם הלאה שלא ייכשלו, על-פי דברי חז"ל 'בא ליטהר מסייעין אותו' (בבלי יומא, לח, ב)".

 

[3] השתייכות לגילדה הראשונה אִפשרה השתתפות במסחר סיטונאי ובקבלת חוזים ממשלתיים בלא מגבלה. בשנת 1897 היו בפלך סוּבָלְק, אשר אליו השתייכה אלקסוט, 382 סוחרים בלבד בגילדות הראשונה והשנייה (ראו Alfred J. Rieber, Merchants and Entrepreneurs in Imperial Russia, California 1982, pp. 84–93).

 

[4] על כך ראו במאמרי 'גירוש יהודים מליטא בשתי מלחמות העולם', בתוך גיטה לנגלבן-קליבנסקי, מירכתי צפון, אלקנה: "חקר יהדות ליטא", תשע"ג, עמ' סח–פ.

 

[5] הצבא הגרמני בראשות פילדמרשל פאול פוֹן-הינְדֶנְבּוּרג כבש את קובנה וסביבתה ב-18.8.1915.

 

[6] מירכתי צפון (לעיל, הערה 4), עמ' 29. לשם השוואה, ראו את דברי יצחק בשביס בספרו: "כילה תפילתו, אמר יום תהלים ולמד פרק משניות – כדרך המתנגדים" (משפחת מושקאט, בתרגום יעקב אליאב, תל-אביב: עם עובד, תשי"ג, עמ' 348).

 

[7] אידישער לעבן, 20.6.1924, עמ' 5.

 

[8] ישיבת "עץ חיים" שכנה באחד מאולמות בית כנסת החייטים. בראשה עמד הרב שמואל חיים ינצ'וק (1937-1855). לאחר מותו מילא את מקומו בישיבה חתנו הרב יעקב פָּקֶלְנישְקי (חתן אחר, הרב דב צבי ביליצקי, נזכר בהמשך המאמר). לזיכרונות נער צעיר על בית כנסת החייטים ראו יצחק אלחנן גיברלטר, יסור יסרני, א, בני ברק תשס"ז, עמ' 95-73.

 

[9] על נסיבות ההגליה ועל החיים בסיביר הדרום-מערבית ובחוג הקוטב הצפוני ראו מירכתי צפון (לעיל, הערה 4).

 

[10] כגון 60 מעלות צלזיוס מתחת לאפס בתקופת החורף.

 

[11] ציטוט ממכתב אבי לאחיו ישעיהו מתאריך 7.10.1956 (מיידיש).

 

[12] על-פי חיים שושקס, עולם ומלואו של ר' חיים, תל-אביב: "המנורה", תשכ"ד, עמ' 279, 281.

 

[13] ציטוט מתוך טיוטת ההספד (מיידיש).

 

[14] קובץ כל האגדות שבתלמוד. ערך אותו רבי יעקב אבן חביב (1450–1516) ואף הוסיף לו פירוש משלו.

 

[15] "הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים שִׂמִי לָך תַּמְרוּרִים שִׁתִי לִבֵּך לַמְסִלָּה דֶּרֶך הָלָכְתְּ, שׁוּבִי בְּתוּלַת ישְׂרָאֵל שֻׁבִי אֶל עָרַיך אֵלֶּה" (ירמיהו לא, כ).

 

[16] הכוונה לבתי הכנסת הכורליים בווילנה ובקובנה.

 

[17] מירכתי צפון (לעיל, הערה 4), עמ' 227-226. הלוויה היהודית ההמונית האחרונה בזמן השלטון הרוסי שלפני המלחמה הייתה של הרב חיים עוזר גְרודְזֵנְסקי (ה' באב ת"ש, 8.9.1940), והיא תוארה במאמר 'ימיו האחרונים של רבינו ז"ל': "בשעה 12 בצהרים התחילה הלְויה מבית הנפטר. אין לתאר את הדוחק, פשוט נס הוא שאנשים לא נדרסו מחמת הדוחק... רִשיון מהממשלה לא לקחו. אולם הממשלה לא רק שלא הפריעה כי אם שלחה קבוצות אחדות של המיליציא לשמור על הסדר. בעת ההלויה היו כל בתי המסחר בעיר סגורים. התנועה נפסקה ברחובות שבהם עברה ההלויה... אחר כך הכניסו את הארון לבית הכנסת הגדול, ושם הספידו אותו... לאורך כל הרחובות שבהם עברה הלויה היו החלונות והגזוסטראות מלאים אנשים..." (מאיר קרליץ [עורך], מאסף בית מדרש: מוקדש לזכר הגאון רשכב"ה מרן חיים עוזר גרודזנסקי זצולה"ה, תל-אביב: ישיבת גאוני וולוז'ין, תש"א, עמ' רעא).

 

[18] על כך ראו בספרי כצור חלמיש, ירושלים: מרכז שזר, תשע"ד, עמ' 99-95.