בן-ציון קליבנסקי

ליטא מדורגת בין המדינות האירופיות כמדינה בעלת אחוז הנרצחים היהודיים הגדול ביותר בתקופת השואה. מתוך כמאתיים וחמישים אלף יהודים שחיו בה ב-1941, רק כשמונת אלפים היו בני מזל וזכו לראות את סיומו של הכיבוש הנאצי. יתרה מזו, יהודי עיירות השדה – כמאה וחמישים אלף נפש שהתגוררו בעיירות ובכפרים בפרובינציה הליטאית – הושמדו לחלוטין בחודשים הראשונים של "מבצע ברברוסה". עָצמת הרצח שלהם הייתה חסרת תקדים. אין מדובר רק בקרבנות נבחרים אלא במחיקה של קהילות שלמות. היה זה רצח אכזרי שקשה להעלות אותו על הדעת של אנשים חסרי ישע, ובהם זקנים, נשים, ילדים ואף תינוקות.

בה בעת שתהליך ההשמדה של היהודים בערים הליטאיות הגדולות וילנה וקובנה נחקר לעומקו, גורלן של הקהילות היהודיות בפרובינציה הליטאית לא זכה לתשומת לב ראויה. המחקרים המעטים הקיימים מתבססים כמעט לגמרי על מסמכי הפושעים עצמם.

הספר בא לתאר את החיסול של קהילות שדה אלו בהתבססו על תיעוד עשיר של עדויות ניצולים מתוך אוסף ליב קוניוחובסקי שביד ושם. תיעוד זה מספק תמונה שלמה על הניסיון היהודי – ההשפלה, הסימון, הבידוד, העבודות הבזויות והסבל בגטו בטרם הוצאת היהודים אל מותם. הוא חושף את ההשתתפות ההמונית והפעילה מאוד של הליטאים ברדיפה וברצח, ומראה עד כמה התנאים המיוחדים בפרובינציה הליטאית השפיעו על הדינמיקה של "הפתרון הסופי".